פסק-דין בתיק עת"מ 1801-04-11

הרקע לעתירה והדיון בפני בית המשפט:

בפני עתירה למתן סעד הצהרתי בדבר בטלות הליך הפקעת חלק מהמקרקעין הידועים כגוש 11009 חלקות 15, 16, 17, 18 ו-22, אותו חלק שיועד למטרת הקמת דרך משולבת וחניה (להלן: " המקרקעין"). יצויין כבר עתה כי בכל הנוגע לחלקות 15, 17 ו- 18 הן לא היו כלולות בעתירה המקורית שהוגשה והוגשו בקשות לתיקון העתירה בדרך של הוספת בעלי חלקות אלה כעותרים. סבורני כי יש להעתר לבקשה ולצרף את בעלי החלקות הנ"ל כעותרים. על כן, הנני מורה על צירוף בעלי החלקות 15, 17 ו- 18 כעותרים (העותרים 3-5 שבכותרת) וגם עניינם ידון במסגרת פסק דין זה.

עוד יצוין כי במועד הגשת העתירה הורה בית המשפט על הגשת תגובה בכתב ונקבע דיון מקדמי. ביום 22/12/11 התקיים דיון במהלכו טענו ב"כ הצדדים את טענותיהם, הן טענות מקדמיות והן לגופו של עניין. עם זאת לא התבקשו הצדדים להבהיר עמדתם בנוגע לאפשרות שבית המשפט יראה בתגובה שהוגשה ובטיעון כאילו הוגשה תשובה. בהתאם, ביום 31/12/11 ניתנה החלטה המורה כדלקמן:

"בהמשך לדיון שהתקיים בפני ביום 22/12/11, ומאחר ובהחלטות קודמות שניתנו במהלך הדיון לא הורה בית המשפט על הגשת תשובה לעתירה, כמשמעו בתקנה 10 ל תקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להבדיל מהגשת תגובה לפי תקנה 7 לתקנות הנ"ל) מתבקשים הצדדים להודיע בכתב עד לא יאוחר מיום 4/1/12 אם מוסכם עליהם כי בית המשפט ידון בעתירה כאילו הוגשה תשובה, על כל המשתמע מכך. העדר תגובה יחשב כהסכמה שבית המשפט ידון בעתירה כאילו הוגשה התשובה, כאמור לעיל. "  (ההדגשות במקור).

ב"כ המשיבות פנתה לבית המשפט בבקשה למתן ארכות להגשת כתב תשובה וניתנו שלוש (3) ארכות. עם זאת לא הוגש כתב התשובה במועד, וגם לא עד היום. בהתאם ניתנה החלטה ע"י בית המשפט כי בנסיבות אלו יש לראות את כתב התגובה והטיעון מיום 22/12/11 כאילו הוגשה תשובה.   מכאן אבחן  ואדון בטענות העותרים והמשיבות לגופן.

טענות הצדדים:

העותרים טוענים כי הינם בעלים של המקרקעין שבנדון, כאשר המשיבות מבקשות להפקיע חלקים מהמקרקעין השייכים לעותרים, כמפורט בתוכנית כ/222 קרית אתא - מרכז העיר, אשר פורסמה למתן תוקף ביום 01.12.1998 (להלן: " התוכנית"). על פי סעיף 2.3 לתוכנית, המקרקעין שבנדון מיועדים לדרך משולבת וחניה וישועבדו בזיקת הנאה לטובת הציבור. חלקים מהמקרקעין של העותרים סומנו בתוכנית כשטח בו תהיה דרך משולבת וחניה ולגביהם מתייחס האמור בסעיף 2.3 לתוכנית. הסעיף קובע כי לוועדה המקומית תהיה סמכות להפקיע את זכות השימוש בשטחים אלה ולרשמם במרשם המקרקעין כזיקת הנאה לטובת הציבור.

עוד טוענים העותרים כי על פי סעיף 2.6.1 לתוכנית, לוועדה המקומית יש זכות להפקיע את זכות השימוש במקרקעין בלבד ולהכנס למקרקעין אך ורק לצרכי תחזוקתם. חרף זאת, נטען כי ביום 15.2.11 או בסמוך לכך נשלחה לחלק מהעותרים הודעה לפי סעיף 190(ב) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1956 (להלן: " חוק התכנון והבניה") ובהתאם להודעה זו המשיבה 1 עומדת להכנס למקרקעין אותם, לטענתה, מותר לה להפקיע ללא תשלום פיצויים ולקנות בהם חזקה. על פי ההודעה, מטרת ההפקעה הינה ייעוד הקרקע לדרך משולבת וחניה בהתאם לתוכנית.

העותרים טוענים כי בהתאם להודעה, המשיבות מבקשות להפקיע את הבעלות במקרקעין בפועל ובכך לפגוע בזכות הקניין של העותרים וזאת בניגוד לתוכנית ובניגוד לכל דין. נטען כי לא מדובר בשעבוד המקרקעין בדרך של זיקת הנאה, אלא בהפקעת בעלות העותרים במקרקעין.

לטענת העותרים, הגדרת " זיקת הנאה" בחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1989 (להלן: " חוק המקרקעין") הינה " שעבוד מקרקעין להנאה שאין עמה זכות להחזיק בהם". נטען כי הקמת דרך משולבת וחניה במקרקעין מהווה שלילה לצמיתות של זכות העותרים במקרקעין ושלילה זו לא מהווה שעבוד קרקע בדרך של זיקת הנאה, אלא פגיעה מובהקת בזכות הבעלות של העותרים במקרקעין ושלילתה ותפיסת חזקה לצמיתות בקרקע על ידי הרשות תחת הכיסוי של " זיקת הנאה". נטען כי אין המדובר בשימוש חלקי במקרקעין אשר אינו מונע הנאה מהם, אלא בשלילת קניינם של העותרים, שכן הרשות היא זו שתחזיק בדרך המשולבת ובמגרש החניה והבעלים לא יוכלו לעשות שימוש בשטח שילקח מהם לצמיתות.

נטען כי אין למשיבות כל סמכות להפקיע את המקרקעין בדרך של הפקעת בעלות, שכן התוכנית אינה מאפשרת זאת. לפיכך, נטען כי החלטת הרשות להפקיע את המקרקעין, תחת המסווה של הפקעת זיקת הנאה, הינה החלטה בלתי חוקית, בלתי סבירה ובלתי מידתית ויש להתערב בה.

כן נטען כי תב"ע לכשעצמה אינה מקור משפטי ליצירת זכויות קנייניות ולא ניתן לרכוש זיקת הנאה מכוח תב"ע. נטען כי במקרקעי העותרים לא נוצרה זיקת הנאה לטובת המשיבות, שכן המשיבות אמנם פרסמו את התב"ע בי.פ. 4706 מיום 1.12.98, אך לא פרסמו הודעה מתאימה ברשומות בהתאם להוראות פקודת הקרקעות.

באשר לחלקות 15 ו- 17 נטען כי כלל לא נעשה פרסום על ידי המשיבות.

המשיבות טוענות כי במסגרת עתירה זו לא ניתן לדון בטענות העותרים ככל שהן מופנות כנגד התוכנית וכנגד ייעוד חלק מהחלקות שבבעלותם בגדר התוכנית לדרך משולבת וחניה. כן נטען כי לא ניתן לעתור כנגד הוראות התוכנית המקנות לוועדה המקומית זכות להפקיע את זכות השימוש בשטחים המיועדים לדרך משולבת וחניה ולרשמם בלשכת רישום המקרקעין כזיקת הנאה לטובת הציבור. נטען כי מקומן של טענות אלו היה במסגרת התנגדויות לתוכנית, אשר אושרה בשנת 1997 ודבר אישורה פורסם למתן תוקף בשנת 1998 ומשכך יש לדחות את טענות העותרים בהקשר זה וככל שהן מופנות כנגד הוראות התוכנית.

המשיבות טוענות כי הודעה בדבר ההפקעה לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות פורסמה עוד בשנת 2001 בילקוט פרסומים מס' 5012 וכן פורסמה הודעה מכוח סעיף 19 לפקודת הקרקעות בילקוט פרסומים 5102 בשנת 2002 וזאת ניתן לראות גם מנסחי הטאבו שצורפו לעתירה. כמו כן, בחודש פברואר 2011 נמסרה לעותרים הודעה לפי סעיף 190ב' לחוק התכנון והבניה בדבר כניסה לחלק מהמקרקעין שהופקע לצרכי דרך משולבת וחניה. על כן, נטען כי ההליך התכנוני של שינוי היעוד לצרכי דרך משולבת והפקעת זכות השימוש הושלם 13 שנים לפני הגשת העתירה והליך הפקעת זכות השימוש בהתאם לתוכנית הושלם עוד בשנת 2002 עם פרסום ההודעות וזכות השימוש הוקנתה לרשות עוד בשנת 2002. נטען כי כל טענה כנגד התוכנית וההפקעות שבוצעו מכוחה נגועה בשיהוי ניכר מאין כמוהו ודי בכך כדי להביא לדחיית העתירה על הסף.

נטען כי הן על פי הפרסומים והן על פי החזקה בדבר תקינות פעולת הרשות ברי כי אין ולא היה בכוונת המשיבות ליטול ממקרקעי העותרים יותר ממה שמאפשרת להם התוכנית והכוונה בהודעות ההפקעה ובפרסום לפי סעיף 190(ב) לחוק התכנון והבניה הייתה להפקעת זכות השימוש לצורך דרך משולבת וחניה על פי הוראות התוכנית. נטען כי אין מקום להתערב בשיקול דעת הרשות התכנונית בעניין זה.

כן טוענות המשיבות כי התוכנית חלה על שטח ניכר של 567.8 דונם וכי הדרך המשולבת והחניה נשוא העתירה אינן משרתות רק את החלקות נשוא העתירה, אלא את הציבור הרחב ומספר לא מבוטל של חלקות הגובלות עימן, כך שקבלת הטענות בעתירה משפיעה בהכרח על מרקם התוכנית בכלל ועל החלקות הספציפיות בפרט. נטען כי לא ניתן היום, למעלה מעשור לאחר אישור התוכנית, להביא לשינוי של הוראות תוכנית שיש בהן כדי להשפיע על בעלים נוספים בחלקותיהם הגובלות וכאשר לעותרים ידוע כי בחלקה 19 מתבצעת בניה אשר היא בעיצומה והיא מושתתת על הדרך המשולבת והחניה באופן שלא ניתן בשום אופן לבטל את היעוד האמור.

כן נטען כי למרות שהעותרים טוענים כי לדעתם הדרך המשולבת והחניה נועדו לשרת את באי המרכז המסחרי המוקם על חלקה 19, הם לא צירפו את בעלי חלקה 19 לעתירה כמשיבים ומדובר בחוסר תום לב בשל אי צירוף צדדים רלוונטיים.

בתגובה לטענות המשיבות טוענים העותרים כי ההודעה שצורפה לתגובת המשיבות, אשר פורסמה מכוח סעיף 19 לפקודת הקרקעות בי.פ. 5102 בשנת 2002 מתייחסת להפקעת שטחים אחרים - שטחים לטובת הרחבת הרחובות חנקין וסוקולוב ולראיה, החלקות 15 ו-17, אשר אינן גובלות בדרך ההיקפית, אינן מופיעות בפרסום הנ"ל. בנוסף, נטען כי ההודעה בדבר ההפקעה לפי סעיף 190(ב) לא נשלחה לבעלים של חלקות 15 ו-17 וזאת למרות שגם מהן מיועד חלק ניכר מהשטח לטובת הדרך המשולבת והחניה.